היי היי, כיף שאנחנו פה:)
מגזין ראשון, אני מתרגשת ומקווה שתרגישו איתו בבית, לא משנה איפה אתם קוראים אותו.
אני אוהבת לבשל ולאפות בבית (כל כך אוהבת שהפכתי את זה למקצוע שלי) וחושבת שיש לזה המון יתרונות, הרבה מעבר ללמלא את הבטן ולהשביע את עצמי ואת אחרים. זו דרך בשבילי לשמח, לפנק, להביע אהבה. זו תרפייה של עבודת ידיים, דרך כיפית להעסיק את הבת שלי ולתת לה להרגיש מועילה ואחראית (גם על הנקיון).
המגזין הזה נולד כדי שתחוו את הטוב הזה איתי.
בישול טעים יכול להיות מורכב עם המון שלבים ויכול להיות ממש ממש פשוט. המגזין הזה ובכלל "מבשלים בבית" מתמקד בממש פשוט. אבל ממש.
המטרה שלי להקל על חיי המטבח לשתף במתכונים טובים, ברעיונות פשוטים, ברעיונות לתעסוקת ילדים, בטריקים שעושים את החיים קלים וטעימים. וגם לפטפט קצת על אוכל ולספר מה קורה במטבח שלי.
אך טבעי שהמגזין הפעם יוקדש לשבועות – חג עם תפריט מלא אפשרויות קלילות, כמה מהן מייד תפגשו פה.
יאללה מתחילים.
כבר 15 שנה שאני עובדת עם עיתון לאישה – מפתחת ומכינה מתכונים מכל הסוגים כשהנושא בדרך כלל קשור לעונה או לחג המתקרב. הכתבות מצטלמות חודש-חודשיים לפני החג כדי שיספיקו לערוך, לעמד ולעצב אותן לעיתון. זה אומר שכבר 15 שנה, כל שנה, בסביבות מרץ-אפריל אני (וייתר המתכונאיות) חושבת איך לחדש השנה. האם יש גבינה שראוייה לכתבה, שאני יכולה להכין ממנה 5 מתכונים טעימים, לא מסובכים מידי, שמחדשים משהו? האם יש לי רעיון לתפריט מעניין? אולי טבעוני? אולי ללא גלוטן? אולי ילדים אופים שבועות? ואולי כבר הרבה זמן שיש לי רעיון למתכון שמחכה לרגע המתאים?
השנה רציתי להפיץ את בשורת בצק היוגורט. כי מדובר בקסם. ההסבר הכימי פשוט – כשמערבבים קמח תופח עם יוגורט החמיצות של היוגורט מעוררת את חומרי ההתפחה ומתקבל מרקם אוורירי שמאפשר להכין משני המרכיבים האלה בצק שמזכיר בצק שמרים.
אז קבלו מתכון ללחמניות יוגורט שהן כל כך קלות להכנה שאפשר להטיל על הילדים לארגן מגש לארוחת שבועות או לארוחת ערב או לפיקניק הקרוב. חובבי הגיוונים (אני!) יכולים להכניס לכל לחמניה זית או קוביית גבינה בולגרית או כפית פסטו.
* המתכונים בקטגוריית ילדים מנוקדים לטובת הבשלניות והבשלנים הצעירים.
הן אהובות, מועילות ופיתרון טעים לרעב בינוני עד גבוה גם אם הן לא מככבות בפנטזיות הקולינאריות שלי (היוש צ'יזבורגר עם בייקון). והן הכי שבועות.
חבל שהמילה פשטידה נשמעת.. פשטידה. לא כזה טעים. בניגוד לקיש שנשמע הרבה יותר טוב ואלגנטי.
אני פה בעניין של מתכון טוב, כזה שאפשר להכין איתו כל פשטידה שהיא. זה זמן טוב לציין שאני מאוד אוהבת מתכונים שהם מין נוסחאות לאינסוף מתכונים וגיוונים.
פשטידת מנגולד וגבינות היא כזו.
את המנגולד קוצצים ומטגנים-מאדים קצת במחבת – מתחילים בחלק הלבן שהוא קשה יותר ואז מצרפים את הירוק – אבל אפשר להחליף אותו כמעט בכל ירק אחר שיעבור בישול חלקי לפני שיתאחד עם תערובת הגבינות. קישואים פרוסים, קוביות חציל או דלעת, בצל וכרישה. הפתעה: כרובית וברוקולי אין צורך להעביר בישול או טיגון ובתנאי שקוצצים אותם דק לחתיכול בגודל של כ 1 ס"מ. מערבבים את הכרובית או הברוקולי או מיקס של שניהם, קצוצים, עם תערובת הגבינות ומשגרים לתנור.
גם בגבינות לא חייבים להיצמד למתכון. קוטג' אפשר להחליף בגבינה רכה אחרת (לבנה, ריקוטה, עיזים רכה) ואת הצהובה והבולגרית אפשר בגבינות דומות עם מרקם דומה (למשל גאודה, קשקבל).
הם לא מופת של בריאות וגם לא גורמה אבל הם כל כך נוחים לשימוש – הם מופשרים ב 10 דקות על השייש, לא צריך שייש רחב – הגודל שלהם ממש נח ולא חייבים להכין את כל החבילה. חוץ מכל זה אפשר לשחק איתם בכל כך הרבה דרכים. אז התידדנו.
הכנתי איתם לאחרונה קיש בצל ופאי דובדבנים עם לוק כפרי נהדר. שניהם דורשים השקעה בעיצוב ולכן בחרתי להכיר למי שעוד לא מכיר, את הרוגלוואח.
הרוגלאווח הם מה שקורה כשרוגלאך פוגש מלאווח. אפשר להכין אותם לארוחת שבת בבוקר או לארוחת ערב. זה מתכון שהוא משחק ילדים – להמחשה כינסתי את ילדי משפחת ליבנה המהממים להדגמה. קבלו את הרוגלאווח בגרסה מלוחה עם גבינ"צ ומתוקה עם שוקולד.
המטבח שלי לא מאוד מרווח (זו אמירה עדינה וזהירה יחסית למציאות כי אני לא רוצה להעליב אותו) אבל יש בו כל מה שאני צריכה גם לבישולים של הבית וגם של העבודה, כולל משקל. רק מה, לחיים יש את הכוחות שלהם ואני שמחה לחשוף פה את כלי המידה הכי שימושי שלי – גביעים 250 גרם של גבינות לבנות. למה? כי הן בדיוק כוס מידה רשמית של 240 מ"ל (מדדתי) וכשלא מתחשק לי לשטוף אותם, במיוחד כשאני מודדת דברים כמו טחינה, יוגורט ודבש, אני פשוט זורקת.
עכשיו לפני שבועות שווה לאסוף את הגביעים האלה ולשמור לאפיות שבדרך.
ואם חשיפה אז עד הסוף – הנה עוד 2 כלי מדידה שמככבים אצלי במטבח למרות שזה ממש לא היה הייעוד המקורי שלהם.
עזרה בהחלפת גרמים לכוסות ולהיפך – כאן לוח מידות ומשקלים
יש מרחב אינסופי של מתכונים, בישולים, אפיות ובכלל תוכן קולינארי ברשתות החברתיות ובאינטרנט שזה נפלא ממש. אפשר לשקוע בזה שעות. יש כמה כאלה שאני עוקבת אחריהם, אוהבת את הבישולים שלהם, גם אם אין לי שום כוונה להכין את אותו הדבר.
זה לא רק הבישול כי בישול טוב אפשר למצוא גם אצל אחרים מתוחכמים יותר ומקצועיים יותר. זה משהו בסיגנון הבישול, בצורת החיים, בסביבה שבה הם מבשלים וכנראה גם איזה קסם אישי.
אז הינה אחת האהובות עלי בתקופה האחרונה – הבלרינה מהחווה על שבעת ילדיה והבעל. היא מבשלת אוכל מוכר, לא גימיקים של טיקטוק (שכבודם במקומם) רק מה, היא מכינה הכל, אבל ממש הכל – בעצמה. ברמה של לחלוב את הפרה ולאסוף ביצים. וכל זה עם תינוק על הידיים.
המשפחה מתגוררת בחווה מושלגת ביוטה ומדגמנת סגנון חיים כפרי מושלם.
(אם תחקרו את הפיד שלה תגלו וידאו שמתעד את הלידה האחרונה שלה. בבית. באמבטייה. אבל אנחנו התכנסנו פה בשביל האוכל).
ובמיוחד לשבועות – הנה הבלרינה מכינה רביולי ריקוטה. היא כמובן מתחילה בלהכין ריקוטה מחלב שהיא חלבה במו עצמה.
אם עשיתי לכם חשק למתכוני שבועות תוכלו למצוא עוד מתכוני שבועות כאן.
והעיקר שיהיה חג שמח!
חשבו עליכם והעבירו לכם את המגזין? הרשמו וקבלו בפעם הבאה ישירות למייל